כשהילד אומר "לא" לכל דבר, הוא בעצם אומר "אני מפחד".
מכירים את המעגל הזה?
הוא נמנע מלנסות דברים חדשים כי הוא מפחד להיכשל.
הוא בורח למסכים (פורטנייט, מישהו?) כי שם הכל בשליטה שלו.
בבית הספר הוא כבר ב"מלחמה" עם המערכת, וההימנעות רק הולכת וגדלה.
ככל שהזמן עובר, ה"לא" הזה הופך למחסום שקשה מאוד לפרק,
הדימוי העצמי נפגע, ותחושת המסוגלות נעלמת.
אבל יש דרך אחרת לעקוף את המחסום הזה.
לאחרונה הגיע אלי מ' לשיעור גיטרה,
הוא הגיע בשיא ההתנגדות…
הוא במילים אחרות אמר להורים שלו: "אני אבוא לשיעור אחד רק כדי שתסתמו את הפה".
הוא הגיע מסויג, בטוח שגם כאן הוא ירגיש "לא מסוגל".
אחרי 45 דקות הוא יצא עם עיניים נוצצות.
למה?
כי בגיטרה אנחנו לא רק לומדים אקורדים.
אנחנו בונים "שפה" חדשה לילדים שהרבה פעמים קשה להם עם השפות הרגילות (כמו קריאה או כתיבה).
הגיטרה היא המקום שבו:
1) ההימנעות הופכת להתמדה:
פתאום יש משהו ששווה להתאמץ בשבילו.
2) הדימוי העצמי עולה:
"הצלחתי לנגן שיר שלם, אז אולי אני כן יכול?"
3) ההורים מקבלים אוויר:
לדעת שיש תחום אחד שבו הילד לוקח אחריות ונהנה, בלי שתצטרכו "לשבת לו על הווריד".
אני לא מחפש להוציא מהילד שלכם "נגן בקיסריה" (למרות שמי יודע?)
אני עוזר להקנות לו את התחושה שהוא יכול.
אם הילד שלכם נמצא ב"הימנעות כוללת" ואתם מחפשים את הסדק שדרכו אפשר להחזיר לו את האור – דברו איתי,
שבת שלום אנשים יקרים
