קשה לכם להתמיד ולהתקדם בנגינה?
אז אני שואל אתכם – מה לדעתכם שלושה גורמים שמונעים מאנשים לנגן?
הראשון ואולי הכי משמעותי זה התסכול והתחושות הקשות שחווים מחוסר התקדמות, מחוסר הצלחה, מזה שזה לא נשמע טוב או כמו שהמורה או חבר/דוד/אבא מנגנים.
אם אנחנו לא במודעות לאיך אנחנו מרגישים ומה אנחנו חושבים רגע לפני נגינה בגיטרה או בזמן הנגינה אנחנו יכולים ליפול לתהום של חוסר אמונה בעצמנו,
שמוביל לחוסר יכולת להתקדם ובכלל לנגן בכיף.
השני – תחושה של מחסור בזמן או אנרגיה.
בפוסט הזה אני לא הולך לפרט יותר מדי אבל לשיטתי זה גם מוכיח את עצמו,
אין דבר כזה אין לי זמן ואין דבר אין לי כוח.
אם אתם רוצים את זה מספיק אתם תעשו את זה גם אם זה בבוקר לפני העבודה,
וגם אם זה בערב כשאתם גמורים אחרי האוכל ולפני שינה.
הטיפ המנצח שאני נותן זה להצמיד את הנגינה להרגל שהוא ברזל,
כמו למשל צחצוח שיניים, ארוחת ערב, או ירידה עם הכלב בבוקר.
תנגנו אפילו 5 דקות לפני או אחרי אחת מהסיטואציות האלו ואתם תצליחו להתקדם.
השלישי והוא מתחבר לראשון בצורה ברורה וכמעט כל תלמיד שאי פעם לימדתי (וגם אני) חייבים להתמודד איתו – הפחד או הקושי בלטעות.
החברה שלנו בנויה בצורה שטעויות, חדשות רעות, תדרים נמוכים, זה מה שהכי מעניין אותה,
אנחנו גם אוהבים להסתכל על טעויות של אחרים ועל צער של אחרים כאילו זה סרט בקולנוע.
הפחד הזה מלטעות מגביל את הנגינה את ההנאה את היצירתיות ואת השמחה שלנו,
והוא קיים כי כשאנחנו טועים חלקינו נוטים לדבר לעצמנו לא יפה ולחשוב על עצמינו מחשבות לא נעימות.
"איזה חמור!"
"מטומטם אחד!"
"וואי איזה אפס!"
כל מיני משפטים ששמענו בבית או בסביבה שלנו ויוצאים בדיוק בסיטואציות של תסכול מטעות או בריחה בנגינה…
אם לא נהיה בתשומת לב לקול הזה שלפני או אחרי תחושה לא נעימה בגוף,
לאט לאט הכיף שלנו בנגינה ידעך תהיה לנו חרדת ביצוע גם כשזה לבד בחדר וכל האוויר יצא לנו מהגלגלים.
אז מזמין אתכם לנגן אפילו כמה דק' בימים הקרובים (בהתמדה כל יום)
ובעיקר להתבונן במה עולה בהרגשה ובמחשבות שלכם –
ואם עלה קול שיפוטי או לא נעים, לנשום אותו ולנשוף אותו החוצה ולהגיד לו:
"תודה רבה אני לא צריך אותך, אתה לא תורם לי"
בהצלחה בנגינה ואשמח לשמוע מה עולה לכם עכשיו בעת קריאת הפוסט 🎸😎
